מדיכאון ותקיעות לשמחה וביטוי
נכתב ע"י: ד"ר פינקי ודניאלה גור
ש', נערה בת 12, הגיעה לטיפול באמנות כשנה לאחר אובדן אחיה בפיגוע טרור. במהלך כחמשת חדשי הטיפול הראשונים ניכר היה שעבודתה סובבת סביב אלמנטים נטולי הבעה רגשית משמעותית. צורת עבודתה והחמרים שהשתמשה לא אפשרו למטפלת גישה אל עולמה הפנימי והרושם הכללי היה של חוויה דיכאונית ממושכת שאליה התווספה עם הזמן גם הפחתת אכילה וחשש מפני פיתוח הפרעת אכילה אנורקטית.
המטפלת חשה קושי להתחבר ולהניע את הטיפול למצב של ביטוי רגשי נרחב יותר ונוצרה של תקיעות, חזרתיות על ריטואלים קבועים אפרוריים ומשעממים. המטפלת חשה מצוקה ותסכול הולך וגובר על כך שלא מצליחה לחולל שינוי וליצור קשר טיפולי משמעותי שמאפשר התקדמות כלשהי.
באותה תקופה נחשפה המטפלת לראשונה לציור האינטואיטיבי דרך ספרי לימוד ומפגש עם מפתח השיטה והחליטה לשלב טכניקות מסוג זה בטיפול ב-ש'. לאחר כמה גישושים ראשוניים וניסיונות שכללו תרגילים צבעוניים להפחתת ביקורת עצמית בהתאם לשיטת הציור האינטואיטיבי החלה המטופלת לשתף פעולה באופן שונה ודינאמי יותר.
בהדרגה, קרה מה שלימים נתפס בעיני המטפלת כ"לא יאומן" – במהלך תקופה של שבועות החלה לעשות שימוש הולך ונרחב בצבעים ובחמרים הבעתיים ורגשיים יותר. החלה לשפוך צבעים אל הדף, לחבר שירים ביזמתה ואף יצרה להם לחנים ורקדה אותם בתוך החדר הטיפולי. המרחב הפך שמח וחיוני יותר וניכר שהאווירה הדיכאונית נמוגה בהדרגה. במקביל נכחה המטפלת בשינוי משמעותי בעניין ובהתלהבות מהתהליך הטיפולי. מכאן החל תהליך של שיתוף הולך ומתרחב של רגשותיה וכאביה לגבי האירוע והגעגועים לאחיה.
ציור אינטואיטיבי ככלי לשחרור תקיעות בטיפול
סיפורה של ש' ממחיש את אחד המאפיינים של הציור האינטואיטיבי שבשפה ציורית מכונה על ידי הנעזרים בו כמעשה של "אינסטלציה". במילים אחרות – הציור האינטואיטיבי מצליח לשחרר חסמים בקשר בין רגש וביטויו היצירתי על ידי מגוון תרגילים שמצמצמים את הביקורת העצמית.
במובן זה יש להדגיש את תפקידו המרכזי של הציור האינטואיטיבי והוא ריפוי היכולת היצירתית הטבעית והמולדת. במקרה זה, חווייתה הקבועה של המטפלת כאילו שהדרך הראויה לטפל היא מיקוד בבעיה המוצגת ובסימפטומים עמם הגיעה המטופלת לטיפול באמנות הובילה למבוי סתום. מקרה כמו של ש', המציג סיפור טראגי של נפגעי טרור מייצג מצבים בהם נאלץ מטפל להתמודד עם נתונים דרמטיים ועלול במהרה להיתפס להלך רוח של חוסר יכולת לחלץ את המטופל מה"בור השחור" בו הוא שרוי. מצבים כאלה עלולים במקרים רבים לשאוב את המטפל להזדהות יתרה ולתחושה שאין דרך מעשית לרפא פצעים כל-כך עמוקים.
הציור האינטואיטיבי אינו ממוקד בטיפול בבעיות. תכליתו העיקרית היא שחרור כוחות יצירתיים טבעיים שמרגע הפעלתם מתרחשים תהליכי ריפוי רבים באופן טבעי ללא כל צורך במגע ישיר עם הנושא הכואב. במילים אחרות, ניתן לומר שהציור האינטואיטיבי מרפא את היצירתיות. דרך נוספת לתאר את תרומתו של הציור האינטואיטיבי בהקשר זה היא בתפיסה כי יצירתיות שוטפת הינה יכולת מולדת שביטוייה מאפשר לאדם לרפא את עצמו ושההתערבות הנדרשת היא בעיקר סביב שחרורה חזרה אל תפקודה הטבעי.
במקרה של ש', לאחר חדשים בהם הטיפול לא התקדם באופן משמעותי, שימוש בכלים בסיסיים של ציור אינטואיטיבי, עוד בטרם המטפלת רכשה מיומנות מלאה בהם, הוביל למפנה דרמטי שלא ניתן להתעלם ממנו בשום צורה. נראה היה כאילו כוחות בלומים של יצירה ספונטאנית פרצו בהדרגה כמעיין מתגבר בקרב המטופלת ואף שחררו את המטפלת מחוויות התקיעות והתסכול עמן התמודדה.
ש' הגיעה לטיפול חצי שנה לאחר האסון וניכרו בה סממנים דיכאוניים מובהקים כמו חוסר תיאבון, אפקט עצוב, חוסר יוזמה, חזרתיות בביטוי, חוסר רצייה ומצב רוח ירוד. שיתוף הפעולה שלה בחדר הטיפולי תמך ברושם של מצב דכאוני שהתבטא בעשייה אמנותית מונוטונית ואפרורית. כמו כן השפה המילולית בה השתמשה המטופלת הייתה לאקונית וללא קשר לנושאי הטיפול או לרגשות בכלל. מצב זה לא השתנה למרות ניסיונות המטפלת להחליף חמרים או לדובב לשיחה רגשית.
אחד הדברים שהרשימו את המטפלת במיוחד הוא מידת העצמאות והיוזמה שגילתה המטופלת לאחר שנחשפה לאפשרויות הביטוי האינטואיטיבי. בהדרגה היא החלה להרחיב את מגוון צורות הביטוי שלה כמו לכתיבה, ריקוד ושירה. שינוי זה ריכך את המתח שאפיין את התהליך הטיפולי ואפשר למטפלת אפיקי התערבות חדשים (תמונה 2).
בד בבד עם היעלמות התסמינים הדיכאוניים חל שינוי משמעותי באווירה בחדר הטיפולים עם הגברת חיוניות, שמחה והתפתחות עושר צבעוני (תמונה 1) בביטוי היצירתי. בהמשך חל שינוי גם ברמת שיתוף הפעולה המילולי שנע משיתוף הולך וגובר בתכנים הכואבים ועד להתפתחותה של חווית תקווה וציפייה לבאות (כולל תשוקתה המחדשת לראות את אחיה שנהרג ב"אחרית הימים"). כמו כן החלה לפנטז את החדר בו תגור בבית החדש – שמסמל את שיקום חייה.
